זכרוב נ' תעבורה תפזורת (1995) בע"מ ואח'

פסק דין (ביחס לנתבעת 2 מדינת ישראל )

התובע הגיש תביעה ביום 19.12.2012 כנגד המדינה בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בעקבות אירוע מיום 23.1.2009 .האירוע ארע בצידו הפלסטיני של מחסום תרקומיא,אשר נמצא באזור יהודה ושומרון .לטענת התובע ,המדינה התרשלה במחדל ,בכך שנמנעה באותה עת לדאוג לסידורי אבטחה שיבטיחו את שלומם של הנהגים בעת העברת סחורות מישראל לרשות הפלסטינית .

המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף בטענת התיישנות .המבקשת הפנתה לסעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה),תשי"ב-1952 (להלן:"החוק"),הקובע כי תובענה נגד המדינה בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה ע"י צה"ל ,תידון בכפוף להוראות סעיף זה .בהמשך קובע סעיף קטן (3) כי ביהמ"ש לא ידון בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נשוא התובענה .

לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשתי נקודות עיקריות .ראשית אכן חלפו כ-4 שנים מיום האירוע ועד הגשת התביעה .שנית ,האירוע הנטען לכאורה התקיים ב"אזור" על פי הגדרתו בסעיף קטן (1)לחוק .

טוען ב"כ התובע כי יש לאבחן בין פעולה אקטיבית של צה"ל לבין מחדל .כך מפנה הוא לכותרת סעיף 5 שכותרתו "תביעות בשל פעולות כוחות הביטחון באזור ".לטענת ב"כ התובע ,עילת הרשלנות מתבססת על מחדל ולא על פעולה ולפיכך ,התובענה לא נכנסת בגדרו של סעיף 5 א' לחוק .

אינני יכולה לקבל טענה זו,שכן המחוקק בסעיף הפירושים ,סעיף 1 שבו קובע מפורשות :"מעשה"-לרבות מחדל .היינו המחוקק גילה דעתו כי כל מקום שנאמר מעשה בחוק ,הכוונה גם למחדל .ולפיכך טענת ב"כ התובע כי יש לאבחן בין מעשה אקטיבי רשלני לבין מחדל ,היא טענה שאיננה מתיישבת עם פרשנות החוק .

טענה נוספת אותה העלה ב"כ התובע על מנת שסעיף 5 לא יחול במקרה זה ,היא הטענה כי לשון הסעיף שותקת בנושא התובעים האפשריים ,ואם נפנה לדברי ההסבר של החוק ,נצא למדים כי מטרתו למנוע מטרוריסטים וגורמים עויינים לתבוע את המדינה .כך מסקנתו של ב"כ התובע היא כי החוק לא קובע באופן גורף תקופת התיישנות של שנתיים על כל תביעה נזיקית כנגד המדינה ,גם אם האירוע התרחש באזור .(סעיף 9ח' לתגובה).

גם פרשנות זו איננה תואמת את לשון החוק הברורה והפשוטה .המחוקק נקט בלשון ברורה בריישת סעיף 5 במילים "תובענה נגד המדינה " ,המחוקק לא איבחן ובצדק בין זהות התובעים .גזירה שווה אם מדובר באזרח פלסטיני או אזרח ישראלי .מקום שרצה המחוקק לאבחן תובע שהינו גורם עויין ,טרח והדגיש זאת בסעיף ניפרד ,הוא סעיף 5ב' .סעיף זה דן בתובע שהינו בגדר אויב ,פעיל או חבר בארגון מחבלים .ודברי ההסבר של כב' השר שטרית אליהם מפנה ב"כ התובע לא באו אלא לתיקון סעיף זה .

באשר לתקופת ההתיישנות המקוצרת ,התייחסו דברי ההסבר בעיקר לקושי הראייתי הנובע ,מתקופת התיישנות של שבע שנים .אנשים במערכת הביטחון מטבע הדברים מתחלפים ,יש קושי לאתר את הגורמים המעורבים בנושא באותה תקופה ,וקיים קושי ראייתי אמיתי לשחזר את אותם אירועים נשוא התובענות .נימוק זה לקיצור תקופת ההתיישנות נכון בין אם מדובר במעשה ,בין במחדל .בין אם מדובר בתובע פלסטינאי או ישראלי .לענין זה די אם נעיין בפסיקה שהובאה ע"י המבקשת שם נדחו תובענות בגין התיישנות גם כאשר התובעים היו אזרחים ישראלים .

לאור האמור לעיל ,ברי כי סעיף 5 א' חל בענייננו ,וחלה תקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בס"ק 3 ,ויש לדחות את התביעה מחמת התיישנות .

אני מקבלת את בקשת הדחייה על הסף ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות נגד הנתבעת 2 היא המבקשת .אני מחייבת את המשיב בהוצאות הבקשה בסך 2500 ₪ .

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: